נועה וליאור, הורים להראל

הראל, הבן הבכור שלנו, הגיע לעולם ״מעט״ מוקדם מהצפוי- במהלך השבוע ה-30 להיריון. פג קטן, במשקל 1.370 (לשם ההשוואה שקית סוכר וחצי שוקלת קצת יותר…).
אחרי ימים לא פשוטים בהם היה עלינו לעכל את המצב החדש נחשפנו לשיטות שעוזרות לתינוקות בכלל ולפגים בפרט להרגיש יותר בטוחים ופחות ב״סטרס״- היות שכמות הגירויים הסביבתיים קשה עבורם מאוד.
חלק מתורת הפגייה בביה״ח שיבא בתל השומר הייתה לשמר את הקטנטנים כשהם תחומים בתוך ״קן״ שיצרו עבורם בתוך האינקובטור.
ככל שהתקרבנו לסיום התקופה בפגייה השתדלנו לשאוב כמה שיותר ידע על מנת ליישמו בבית ובכך לשמר את ההרגלים המוכרים להראל שידענו שירגיעו אותו. אני מודה שכשהאחיות הראו לי איך הן יוצרות את הקן- מחברות חיתולי טטרה מלופפים זה בזה- זה נראה לי כמשימה בלתי אפשרית… קצת כמו להסתכל על ליצן ביום הולדת שלוקח בלון ויוצר ממנו בובת פודל…
אחרי 56 ימים קיבלנו את המתנה הכי גדול. שיש- הראל משתחרר הביתה! לצד המתנה העצומה הזאת קיבלנו מתנה אדירה נוספת – החיבוקן (וזה הזמן להכניס אותו לרשימת המתנות שתבקשו מחברים קרובים או בני משפחה)- קן מוכן לשימוש בדיוק במידות הנכונות שלא מצריך כישורי מלאכת יד כדי לתחזקו.
מהרגע שהגענו הביתה הראל היה בתוך החיבוקן בכל מקום שבו ישן (כשלא היה על הידיים…);
בעריסה, בעגלה, במיטה וגם כשהיה לידנו על הספה. כשהוא עטוף בשמיכה הנחנו אותו בקן והקפדנו לתת לו לחוש את גבולותיו כך שהראל מצא סביבה מוכרת ומחבקת גם מחוץ לכותלי הפגייה וזה צעד חשוב מאין כמותו עבור פגים ששוהים בפגייה תקופה ממושכת וצריכים ברגע אחד להסתגל לסביבת הבית החדשה.
אנחנו חייבים חיבוק חם ואוהב למי שהמציא אותו 😉
נועה, ליאור והראל הנדין

נשלח ב כללי